Now if mere mortals are also expected to forgive instantly, what kind of praise is it that we offer the Infinite One in Shemoneh Esreh (the Amidah) by ascribing a like attribute to Him? This is the question that the Alter Rebbe now anticipates:
ומה שמשבחים ומברכים את ה’: חנון המרבה לסלוח, המרבה דייקא
As to the fact that we praise and bless G‑d as being “the gracious One Who abounds in forgiveness,” — the verb chosen is marbeh “abounds”, implying a quality unique to G‑d.
וכמו שכתוב בעזרא: ורב לסלוח
In Ezra12 [too] we find that G‑d “pardons abundantly.”
היינו
This means:
שבמדת בשר ודם, אם יחטא איש לאיש וביקש ממנו מחילה ומחל לו
In the mortal world, if one person harms another and asks his pardon which is granted,
ואחר כך חזר לסורו
and then repeats the misdeed,
קשה מאד שימחול לו שנית
it becomes more difficult to grant pardon again,
ומכל שכן בשלישית ורביעית
and certainly a third and fourth time.
אבל במדת הקב”ה אין הפרש בין פעם אחת לאלף פעמים
By the standard of G‑d, however, there is no difference between once and a thousand times.
כי המחילה היא ממדת הרחמים
For pardon is a manifestation of the attribute of mercy,
ומדותיו הקדושות אינן בבחינת גבול ותכלית, אלא בבחינת אין סוף
and Divine attributes are not bounded and finite; they are infinite,
כמו שכתוב: כי לא כלו רחמיו
as in the verse,13 “For His mercies have not ended.”
ולגבי בחינת אין סוף, אין הפרש כלל בין מספר קטן לגדול
Relative to infinity there is no difference whatsoever between a small number and a large one.
דכולא קמיה כלא ממש חשיב, ומשוה קטן וגדול וכו’
For14 “before Him all are considered as naught,” and 15 “He makes equal the small and the great…..”
ולכן: מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה
