(כדאיתא בגמרא ,פרק ג׳ דסנהדרין, ובחושן משפט, סוף סימן ל״ד, לענין עדות)

(18cf. Sanhedrin, ch. 319; Choshen Mishpat, end of Sec. 34,20 regarding testimony21), where it is stated that if a potential witness simply abandons and does not repeat the transgression that had previously disqualified him, he is once again able to testify.22

דהיינו שיגמור בלבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה, למרוד במלכותו יתברך

This means that he must resolve in perfect sincerity never again to revert to folly, to rebel against G‑d’s rule;

ולא יעבור עוד מצות המלך, חס ושלום, הן במצות עשה הן במצות לא תעשה

he will never again violate the King’s command, G‑d forbid, neither a positive command23 nor a prohibition.24

וזהו עיקר פירוש לשון תשובה: לשוב אל ה׳ בכל לבו ובכל נפשו, לעבדו ולשמור כל מצותיו

This is the basic meaning of the term teshuvah (“repentance”) — to return to G‑d with all one’s heart and soul, to serve Him, and to observe all His commandments.

כמו שכתוב: יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, וישוב אל ה׳ וגו׳

For so does Scripture state:25 “Let the wicked abandon his path, and the sinful his thoughts, and return to G‑d….”

ובפרשת נצבים כתיב: ושבת עד ה׳ אלקיך ושמעת בקולו וגו׳ בכל לבבך וגו׳

In the Torah portion of Nitzavim26 it is likewise written:27 “You shall return unto the Lord your G‑d and hearken to His voice…with all your heart….”28

שובה ישראל עד ה׳ אלקיך וגו׳, השיבנו ה׳ אליך וגו׳

[So, too:]29 “Return, O Israel, unto the L‑rd your G‑d…”; [and elsewhere:]30 “Bring us back, O L‑rd, unto You….”

Repentance, then, entails returning to G‑d, performing His commandments and refraining from sin.

ולא כדעת ההמון שהתשובה היא התענית

This differs from the popular conception that repentance is synonymous with fasting on account of one’s sins.

ואפילו מי שעבר על כריתות ומיתות בית דין, שגמר כפרתו היא על ידי יסורים

Even in the case of sins punishable by excision or execution, where atonement is made complete by suffering, as previously quoted from the Beraita in Yoma,

היינו שהקב״ה מביא עליו יסורים

this means that it is G‑d Who brings suffering upon the sinner, in order to complete his atonement.

(וכמו שכתוב: ופקדתי בשבט וגו׳, ופקדתי דייקא)

(31as the verse clearly specifies, “With a rod shall I remember [their sin]”).

והיינו: כשתשובתו רצויה לפניו יתברך, בשובו אל ה׳ בכל לבו ונפשו מאהבה

That is to say: When G‑d finds his repentance acceptable, as he returns to Him with all his heart and soul, out of love,

אזי באתערותא דלתתא וכמים הפנים וכו׳, אתערותא דלעילא, לעורר האהבה וחסד ה׳ למרק עונו ביסורים בעולם הזה

then following the initiative undertaken from below, and32 “as water reflects the countenance…,” there is an awakening Above, arousing G‑d’s love and kindness, to scour his sin and entirely cleanse him of it through affliction in This World,

וכמו שכתוב: כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח וגו’

in the spirit of the verse,33 “For he whom the L‑rd loves He chastises….”

This is something quite different from any fasts or afflictions that an individual undertakes himself.